כְּיָמִים אֲחָדִים
בְּפַאֲתֵי אֱלוּל
צָהֲבָה אֲדָמָה וְקוֹצֶיהָ
שָׂרְטוּ אֶת רַגְלַי הַהוֹלְכוֹת
בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר
כִּנֶּרֶת בָּאֹפֶק הַחַם
וְהַלַּח כִּדְמָעוֹת
שָׁכְבָה עַל הָעֵמֶק
פּוֹצַעַת
עוֹרְקִים יְרֻקִּים
זָרְמוּ אֶל קִרְבָּהּ
כְּמוֹ דָּם
אֶל הַלֵּב הַשּׁוֹתֵת
יֹפִי וְצַעַר שֶׁאֵין
בִּיכָלְתּוֹ לְבַטֵּא
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בַּמֶּה
אָבוֹא
בְּשַׁעֲרֵי הַזְּמַן הַזֶּה
שֶׁקָּרוֹב וְרָחוֹק הַלְוַאי
וְיִהְיֶה בְּעֵינַי
כְּיָמִים אֲחָדִים
בְּאַהֲבָתִי.
נשיר