שִׁלְהֵי קַיִץ
רוּחוֹת חַמּוֹת כְּאִמָּהוֹת
נוֹשְׂאוֹת תְּשׁוּקוֹת בְּתוֹךְ רַחְמָן.
לֵילוֹת אֱלוּל בְּחַלּוֹנִי,
הִגִּיעָה שְׁעַת שְׁקִיעַת הַזְּמַן.
וְשָׂשׂוֹנִי וְעִצְּבוֹנִי
פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן,
מָנִיתִי אֶת יְמֵי חֶלְדִּי
וְאֵין לִי אֵיךְ לִפְדּוֹת אוֹתָם.
סְלִיחוֹת לַחוֹת מְיֻזָּעוֹת,
בְּמָה יוֹעִילוּ הַמִּלִּים?
כְּתָמִים הִשְׁחִירוּ בִּבְגָדַי,
אֵיךְ שַׁחַר אֶת חֶטְאִי יַלְבִּין.
רוּחוֹת חַמּוֹת כְּאִמָּהוֹת
כְּבֵדוֹת כְּמוֹ עַנְנֵי שָׁרָב,
וּתְשׁוּקוֹתַי אֲשֶׁר הִכְזִיבוּ
חַיָּל פָּצוּעַ שָׁב מִקְּרָב.
וְרַק עֵינַיִךְ יְרַפְּאוּנִי,
מַבָּט חוֹמֵל נָעִים וָרַךְ.
יָמִים הִכּוּנִי וּפְצָעוּנִי,
מָתַי יָאִירוּ פְּנֵי מִזְרָח?
נשיר