תִּשְׁעָה בְּאָב אַחֲרֵי חֲצוֹת
תִּשְׁעָה בְּאָב אַחֲרֵי חֲצוֹת
זְמַן לְקַרְצֵף אֶת הָרְצָפוֹת
לִשְׁטֹף מֵהֶן אֶת הַחֻרְבָּן
וּכְמוֹ אָבָק תָּמִיד הוּא כָּאן
חוֹזֵר נֵעוֹר שָׁחֹר מִשְּׁחֹר
רֵיחוֹ שֶׁל פִּיחַ הַכִּבְשָׁן
לִרְחֹץ הֵיטֵב
וּלְנַגֵּב
וְהַדְּמָעוֹת מִזְּמַן אֵינָן
כִּי כְּבָר לָמַדְנוּ לְדַבֵּר
אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַמּוּבָן
אֶל תּוֹךְ חָלָל גָּדוֹל וָרֵיק
מֵאָז גֹּרַשְׁנוּ מִן הַגַּן
אֲנַחְנוּ מַזִּיעִים מְאֹד
הַקַּיִץ חַם
נַדְלִיק מַזְגָּן
הַגַּב יִכְאַב
זֶה לֹא נוֹרָא
כְּבָר לֹא זוֹקְפִים אוֹתוֹ
נִשְׁעָן עַל מִשְׁעֲנוֹת קָנֶה רָצוּץ,
הַכֹּל כָּל כָּךְ רָעוּעַ כָּאן.
תִּשְׁעָה בְּאָב אַחֲרֵי חֲצוֹת
זְמַן לְצַפּוֹת,
מָשִׁיחַ כָּאן?
יֵשׁ מְשֻׁגָּע בְּתֵל אָבִיב
שֶׁמְּחַפֵּשׂ חֲמוֹר לָבָן
הוּא מְדַבֵּר עִם אֱלֹהִים
אָז אִשְׁפְּזוּ אוֹתוֹ
מוּבָן
שְׁתִיקָה הִיא נְקֻדַּת מוֹצָא
וְאֵין קְפִיצוֹת מִחוּץ לַזְּמַן
שֶׁמְּתַקְתֵּק שֶׁמִּתְחַמֵּק שֶׁמְּשַׂחֵק מִשְׂחָק יָשָׁן,
גַּם הַמָּקוֹם צָפוּף מְאֹד
וְצַר עַל הַר הַבַּיִת.
שַׁן
עַד יַעֲבֹר הַצּוֹם
שַׁן
עַד שֶׁיִּגְוַע הַיּוֹם,
שַׁן עַל עֶרֶשׂ יְצוּעֶךָ
עוֹד אַלְפַּיִם שְׁנוֹת שֵׁנָה
קַפֵּל אוֹתָן בְּתוֹךְ מִזְרָן
וְתִתְעוֹרֵר לִפְנֵי מִנְחָה
תֵּלֵךְ לְאַט לְהִתְפַּלֵּל,
מִקְדָּשׁ מְעַט הִנֵּה לְךָ.
רָעֵב, צָמֵא, הַצּוֹם יוֹצֵא
וּמָה כָּבְדָה נְשִׁימָתְךָ.
נשיר