*
מִתַּחַת שִׂמְלַת הַבֶּטוֹן וְהַמֶּלֶט
עֲדַיִן כּוֹאֶבֶת גָּלוּת יְשָׁנָה
וּמְבַעְבֵּעַ הַדָּם
וּנְבִיא זַעַם עִוֵּר וּמְשֻׁתָּק צוֹעֵק בְּקִרְבִּי
חָבוּל, מְבֻיָּשׁ, מֻדְחָק וְנִכְלָם,
אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
וְלֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם עִם הַיְלָדִים.
אַחֲרֵי מַאֲבָק אָרֹךְ וּמְמֻשָּׁךְ בַּמַּלְאָךְ,
אַחֲרֵי לַיְלָה אַלְפַּיִם שָׁנָה
גַּם אִם מְנַצְּחִים
מַמְשִׁיכִים לִצְלֹעַ
וְהַהֲלִיכָה הַמִּתְנַדְנֶדֶת
לֹא יַצִּיבָה, מְעַט נִרְעֶדֶת,
יוֹדֵעַ:
אֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לִפֹּל,
יֵשׁ נְקֻדָּה לֹא מְתַפְקֶדֶת
עֲלוּבָה, לֹא מְכֻבֶּדֶת,
דְּחִיפָה קְטַנָּה
וְאֶפְשָׁר לְאַבֵּד אֶת הַכֹּל.
עֲדַיִן אַבְנֵי הֶהָרִים בִּירוּשָׁלַיִם קָשׁוֹת וְחַדּוֹת
וַעֲדַיִן הַשֶּׁמֶשׁ כְּבֵדָה וּבוֹעֶרֶת,
רֵיחַ שְׂרֵפָה עוֹד נִשְׁאָר בָּאֲוִיר
וֵאלֹהִים רָחוֹק
אֲנִי צוֹלֵעַ אֶל הַשַּׁחַר בִּכְאֵב וְגַעְגּוּעַ.
נשיר