מָצוֹר
שְׁעַת שְׁקִיעָה.
הִיא שׁוּב מְנַסָּה לְהַטְבִּיעַ אֶת הַסְּפֵקוֹת שֶׁלּוֹ בְּמַיִם רַבִּים
וְלִטּוּף רוֹעֵד,
מִתְאַמֶּצֶת לִבְכּוֹת רַק בַּמִּסְתָּרִים
וְאַף עַל פִּי כֵן הַמֶּלַח גּוֹרֵם לָהֶן לָצוּף
וְאַף עַל פִּי כֵן הַמֶּלַח גּוֹרֵם לָהֶן לִצְרֹב
וּלְהֵאָכֵל.
הוּא יָדַע שֶׁהוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ שִׂנְאַת חִנָּם,
הַפְּגָמִים שֶׁמָּצָא בָּהּ
הָיוּ פִּגְמֵי כָּל אָדָם שֶׁמּוּכָן לַעֲמֹד חָשׂוּף
בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת בַּמִּדְבָּר,
לָכֵן שָׁתַק בֵּינְתַיִם.
הִיא נִשְׁעֲנָה עַל שְׁתִיקָתוֹ בְּכָל כֹּחָהּ,
מְמַלֵּאת בְּדִמְיוֹנוֹת אֶת הַסְּדָקִים וְהַדְּמָמָה
כְּדֵי שֶׁהַשֶּׁקֶט לֹא יַכְאִיב לָהּ בָּאָזְנַיִם.
גַּם רַחַשׁ גַּלִּים מִתְנַפְּצִים עַל הַסֶּלַע
לֹא מְצַמְרֵר כְּמוֹ שְׁתִיקָה.
כָּל עוֹד יֵשׁ מָצוֹר הוּא לֹא הוֹלֵךְ מִכָּאן
חָשְׁבָה,
כָּל עוֹד יֵשׁ מָצוֹר
גַּם יֵשׁ לָנוּ מִקְדָּשׁ.
לוּ הָיְתָה יְכוֹלָה
הָיְתָה דּוֹקֶרֶת בְּפִגְיוֹן אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעֵינַיִם,
לוּ הָיָה יָכוֹל
הָיָה שׁוֹלֵחַ בִּרְיוֹנִים לִשְׂרֹף אֶת כָּל מַאֲגָרֵי הָאַשְׁלָיוֹת שֶׁמְּזִינוֹת אוֹתָהּ,
שֶׁתֵּאָלֵץ סוֹף סוֹף בְּלִי שׁוּם בְּרֵרָה לְהִלָּחֵם בּוֹ.
אוּלַי אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
בֵּינְתַיִם הִיא נִרְדְּמָה
רְעֵבָה מְאֹד
וּמְפֻחֶדֶת
נשיר