מְעֹרָב יְרוּשַׁלְמִי
הִיא שָׂמָה לְבָבוֹת בַּפִּתָּה
וְנוֹגֶסֶת,
וְכָל מִינֵי חֲלָקִים פְּנִימִיִּים מִתְעַרְבְּבִים כְּשֶׁמַּבִּיטִים בָּהּ.
מִי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים
שֶׁל הַפָּלָאפֶל?
הוּא מְחַלֵּק כָּאן טְעִימוֹת
וּמֵעִיף כַּדּוּרִים בָּאֲוִיר כְּמוֹ לֵיצַן חָצֵר
וְכָל הַנְּתִינִים עוֹמְדִים בַּתּוֹר
מוּל מִגְדְּלֵי דָּוִד
שֶׁל חֲמוּצִים.
אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם בְּעָיָה עִם חָרִיף.
הַשֶּׁמֶשׁ קְרוֹבָה אֵלֶיהָ וְקוֹפַחַת,
אִי אֶפְשָׁר לְמַזֵּג מֶרְחָב פָּתוּחַ.
הָרְחוֹבוֹת שַׁיָּכִים לַבְּרִיזָה הַיָּם תִּיכוֹנִית
שֶׁלֹּא מְחַלֶּקֶת תְּעוּדוֹת בִּטּוּחַ
וְאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לוֹמַר לָהּ
מָתַי לְהוֹפִיעַ וּמָתַי לְהֵעָלֵם.
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם.
וֶול קָאם, מַעַ סָלָאמָה.
לִכְאוֹרָה נִרְאֶה שֶׁהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִים כָּאן סְתָם,
אֲבָל יֵשׁ לָהֶם תַּפְקִיד:
בִּפְנֵיהֶם הַלֵּאוֹת הֵם מְסַפְּרִים אֶת עָצְמַת הַשָּׁנִים
שֶׁאֲנַחְנוּ לִפְעָמִים רוֹצִים לִשְׁכֹּחַ.
הִיא עַצְמָהּ עֲדַיִן צְעִירָה,
לִפְעָמִים רַק מְשַׁנָּה מַצַּב צְבִירָה
מֵרוּחַ לְאֶבֶן לְטִפָּה שֶׁל מַיִם,
מִנַּחַל אַכְזָב לְעָנָן בַּשָּׁמַיִם
וְלֹא מְדַבֶּרֶת עַל זְמַן,
הַגְּבֶרֶת תָּמִיד תִּתֵּן לְךָ לְחַכּוֹת
(גַּם אִם קָבַעְתָּ פְּגִישָׁה בַּיּוֹמָן),
זֶה כְּבוֹדָהּ וְזֶה סוֹדָהּ.
הִיא שׁוֹאֶבֶת אֶת כֹּחָהּ
מִן הַיְּדִיעָה שֶׁמְּצַפִּים לָהּ,
רוֹחֶצֶת בְּמַעְיַן נְעוּרִים פִּלְאִי.
הִיא שָׂמָה לְבָבוֹת בַּפִּתָּה,
גַּם אֶת שֶׁלִּי
וְנוֹגֶסֶת
וְלוֹעֶסֶת.
הַכֹּל נִכְנָס בָּהּ
עָמֹק לַוְּרִידִים,
אֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיהָ
בִּתְחִנָּה
(שֶׁמְּלַכְלֶכֶת לִי אֶת הַבְּגָדִים).
נשיר