עַד הַסּוֹף
לֹא עַד הַסּוֹף יָם
וְלֹא עַד הַסּוֹף מִדְבָּר,
לֹא עַד הַסּוֹף יָרֹק
וְלֹא עַד הַסּוֹף הָר.
אֶרֶץ הַכִּמְעַט, הַדָּהוּי,
הָאוֹר מְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַצְּבָעִים.
מִכָּל דָּבָר מְעַט, כָּל דָּבָר תָּלוּי
וְהָאַכְזָב זוֹרֵם בַּנְּחָלִים.
אֶרֶץ שֶׁנּוֹגְעִים וְלֹא נוֹגְעִים,
מִשְׁתַּנָּה בִּמְהִירוּת וּמִתְחַמֶּקֶת.
הַכֹּל חָשׂוּף וּמְכֻסֶּה כִּשְׂדֵה קוֹצִים,
רֶגַע הִיא קְרוֹבָה וְרֶגַע מִתְרַחֶקֶת.
אֶרֶץ קַו הַתֶּפֶר הַמַּפְרִיד
בֵּין חוֹלוֹת
וּבֵין עָפָר
וּבֵין סְלָעִים.
רַק בִּתְחוּם אֶחָד
אַתְּ עַד הַסּוֹף תָּמִיד,
אֶרֶץ עַד הַסּוֹף גַּעְגּוּעִים.
נשיר