הָאָרֶץ כּוֹאֶבֶת לִי
הָאָרֶץ כּוֹאֶבֶת לִי
עַד קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.
נַעֲרָה חוֹלַת רוּחַ,
חוֹלַת הָרִים,
חוֹלַת חוֹלוֹת
יוֹשְׁבָה עַל מַשְׁבֵּר,
קָשֶׁה לְאַחוֹת אֶת סְדָקֶיהָ.
הָאָרֶץ שׂוֹרֶפֶת לִי
עַד לְשַׁד הָעֲצָמוֹת.
שְׂרַף אֳרָנִים,
שְׂרָפִים וּתְפִלּוֹת
בּוֹעֲרִים בִּבְשָׂרִי,
צוֹרְבִים בִּי כְּוִיּוֹת.
אֵשׁ תָּמִיד בּוֹעֲרָה,
יוֹקֶדֶת
בְּתוֹךְ אִישׁוֹנֶיהָ.
הָאָרֶץ קוֹרַעַת אוֹתִי
לִנְתָחִים, חֲתִיכוֹת
וּבֵין בְּתָרֶיהָ
בֵּין אֵימָה וּבְרָכוֹת
צִפּוֹר לְבָנָה
כְּמוֹ אֵם וְאָחוֹת
חוֹמֶקֶת,
פּוֹרֶסֶת מֵעַל אֶת כְּנָפֶיהָ.
נשיר