שׁוֹאָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּזְכֹּר
הֵי, יֶלֶד,
יֵשׁ לִי שׁוֹאָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּזְכֹּר.
בַּחוּץ נִיחוֹחַ אָבִיב,
חִטָּה מַבְשִׁילָה בַּשָּׂדוֹת
אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר לְךָ עַל רֵיחַ גּוּפוֹת
נִשְׂרָפוֹת בַּכִּבְשָׁן.
הֵי, יֶלֶד
מְתֻלְתָּל וְתָמִים,
אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר לְךָ עַל מִילְיוֹן וָחֵצִי
יְלָדִים
מֵתִים.
לֹא רוֹצֶה אֲבָל מֻכְרָח,
אַחֶרֶת נִשְׁכַּח.
אַחֶרֶת נִשְׁכַּח.
מִצְטַעֵר שֶׁאֲנִי נוֹפֵל עָלֶיךָ כָּךְ
עִם כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה הַיְּהוּדִי,
הֲרֵי לֹא בָּחַרְתָּ לְהִבָּחֵר,
לֹא בָּחַרְתָּ לִהְיוֹת הָאַחֵר.
וְאַף עַל פִּי כֵן
אַתָּה מְסֻמָּן
וְאַף עַל פִּי כֵן
אַתָּה מֻקָּף כָּל הַזְּמַן
בְּסִפּוּר גֵּיהִנּוֹם שֶׁעוֹבֵר בַּוְּרִידִים,
מְקֻעְקָע עַל יָדַיִם
וּבְלֵילוֹת אֲחָדִים
גַּם אַבָּא דּוֹר שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי מְשֻׁדְרָג
מִתְעוֹרֵר מִסִּיּוּט
מוּצָף בִּפְחָדִים
וּמֻדְאָג,
אֵיךְ נַחְבִּיא אֶתְכֶם
בַּעֲלִיַּת הַגָּג.
הֵי, יֶלֶד
זֶה מַמָּשׁ מְטֹרָף.
טָרֹף טֹרַף,
חַיָּה רָעָה
נוֹרָאָה.
לֹא רוֹצֶה לְסַפֵּר,
אֲבָל זֶה מָה שֶׁקָּרָה.
מָה הַבְּרֵרָה ־
לְהַסְתִּיר, לְעַגֵּל אֶת הַפִּנּוֹת?
הֵן לֹא נַעֲנוֹת,
דּוֹקְרוֹת, מְעַנּוֹת.
יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כְּאֵב שֶׁאֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ לִמְנֹעַ,
אָז לָמָה אַתָּה
מִתְעַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ?
נשיר