בִּעוּר חָמֵץ
אֲרוֹנוֹת שֶׁבָּהֶם אֵינִי מֵעֵז לָגַעַת
מִתְמַלְּאִים אֵימָה,
חֲדָרִים אֲפֵלִים וּשְׁכוּחִים
הוֹפְכִים עִם הַזְּמַן לִהְיוֹת פַּחַד.
כָּל מָה שֶׁהֶחְמַצְתִּי נִשְׁאַר בַּלֵּב.
כַּמָּה פְּעָמִים אָכַלְתִּי אוֹתוֹ
וְהִשְׁאַרְתִּי פֵּרוּרִים,
הֶחְבֵּאתִי מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ.
אֲבָל הֵם מַטְרִיפִים אוֹתִי,
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵם שָׁם
כְּמוֹ מָרוֹר.
זֹאת עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ
לִבְנוֹת עָרֵי מִסְכְּנוֹת,
לִסְחֹב חֹמֶר עֶצֶב וּלְבֵנִים
וּלְקַבֵּל מַכּוֹת.
נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים
קוֹרְאִים אֵלַי קוֹלוֹת.
בַּחוּץ פְּרִיחָה חֲצוּפָה
נֶעֶמְדָה צְהֻבָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ
כַּמָּה רְגָעִים לִפְנֵי שֶׁהַחֹם
יַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל לְשָׁרָב,
אֲבָל עַכְשָׁו
חַרְצִיּוֹת בְּלִי חֶשְׁבּוֹן
אוֹמְרוֹת חֹפֶשׁ,
תֵּן לָזֶה לִבְעֹר.
נשיר