מִטְרִיָּה
כֻּלָּנוּ יְלָדִים אֵצֶל הַגֶּשֶׁם
וְאֵצֶל הָרְעָמִים.
פִּזַּרְתִּי אוֹתָם בַּגַּן
וּבְבֵית הַסֵּפֶר,
הֵם צוֹעֲדִים
בְּמַגְפֵי גּוּמִי חֲדָשִׁים
לְצַד שָׂדוֹת
זְרוּעֵי זִיפִים
קְטַנִּים
וִירֻקִּים.
לֹא הִתְגַּלַּחְתִּי,
שֵׂעָר לָבָן עַל הַזָּקָן
חוֹשֵׂף שָׁנִים שֶׁמַּדְחִיקִים.
שֶׁל מִי הָאֹשֶׁר?
הוּא בָּא אֵלַי עָטוּף פְּחָדִים,
שַׁבְרִירִי כְּמוֹ טִפָּה
נוֹגַעַת בְּעָלִים.
יָצָאתִי מִן הַמְּכוֹנִית
לַבֹּץ, לָרְגָבִים
שֶׁנִּסְחֲפוּ אֶל תּוֹךְ הַכְּבִישׁ
מֵהַשּׁוּלַיִם הַסְּמוּכִים
אוֹחֵז חָזָק בַּמִּטְרִיָּה
גַּם הִיא בְּדִיחָה שֶׁל אֱלוֹהִים,
אִי אֶפְשָׁר
שֶׁלֹּא לְהֵרָטֵב.
נשיר