*
בֵּיתִי פּוֹנֶה לַשָּׂדוֹת.
עִם רֶדֶת עֶרֶב
אֲנִי מְפַרְסֵם בְּחַלּוֹנִי אֶת הַנֵּס
לְצִפּוֹרִים אַחֲרוֹנוֹת שֶׁמִּתְכַּנְּסוֹת אֶל קִנֵּיהֶן
וְלַעֲצֵי אֱגוֹז.
צַמָּרוֹת מְכַסּוֹת רֹאשָׁן
בְּכִפַּת שָׁמַיִם שְׁחוֹרָה
וְעוֹנוֹת אַחֲרֵי אָמֵן.
אַחַר כָּךְ מַדְלִיק הָרָקִיעַ כּוֹכָבִים
וּמְבָרֵךְ עַל הַנִּפְלָאוֹת.
אַחֲרֵי מַסָּע
שֶׁל אַלְפֵי שְׁנוֹת אוֹר
נִצְנוּץ כּוֹכָב פָּגַשׁ עֵינַיִם,
וְכַמָּה צָרִיךְ אָדָם לִפְעָמִים לְחַכּוֹת
עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְאֶה בּוֹ אוֹר.
בֵּיתִי פּוֹנֶה לַשָּׂדוֹת.
עִם רֶדֶת עֶרֶב,
כְּשֶׁהִדְלַקְתִּי נֵרוֹת בְּחַלּוֹנִי,
הִתְיַשְּׁבָה עַל הַחַלּוֹן צִפּוֹר.
(נר שישי)
נשיר