*
אֲנִי מְלַקֵּט בְּעֵינַי שִׁבְרֵי אוֹר
כְּדֵי לְהַנִּיחַ בַּאֲפֵלַת נַפְשִׁי,
בִּמְבוֹךְ הַחֲדָרִים הַחֲשׁוּכִים
שֶׁלְּחֶלְקָם אֲנִי פּוֹחֵד לְהִכָּנֵס.
הַנֵּרוֹת חוֹרְכִים אֶת הַמָּסָךְ הַשָּׁחֹר
עַד שֶׁגַּם הֵם עוֹלִים בְּעָשָׁן,
נְמוֹגִים אֶל עֹמֶק הַלַּיְלָה.
כָּעֵת עָלַי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם
כְּשֶׁעֵינַי עֲצוּמוֹת.
(נר שלישי)
נשיר