הָאֲדָמָה כּוֹאֶבֶת
הָאֲדָמָה כּוֹאֶבֶת,
אֵינִי יָכוֹל לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ
אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתָהּ רוֹטֶטֶת
תַּחַת רַגְלַי.
יֵשׁ שֶׁאֲנָשִׁים הוֹלְכִים עָלֶיהָ לִמְקוֹמוֹת רָעִים
רָעִים מְאוֹד,
וְהִיא צְרִיכָה לָשֵׂאת אוֹתָם
וְלִשְׁתֹּק.
בְּבֹקֶר אֶחָד שֶׁל בְּרִיאָה
נֶעֶשְׂתָה הָאֲדָמָה אָדָם.
בְּבֹקֶר אֶחָד שֶׁל בְּרִיאָה
נָפַח בָּהּ אֱלוֹהִים נִשְׁמַת חַיִּים
וּמֵאָז שָׁנִים רַבּוֹת מִסְפֹּר
הִיא נֶאֱלֶצֶת לְכַסּוֹת עַל הַמֵּתִים,
לִסְפֹּג דְּמָעוֹת וָדָם
שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת הַזְּוָעָה.
הָאֲדָמָה כּוֹאֶבֶת
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְרַפֵּא אוֹתָהּ.
אוּלַי זֶה יַעֲבֹר לָהּ עִם הַגֶּשֶׁם,
עִם הַפְּלוּמָה הַיְרֻקָּה
שֶׁתַּעֲטֹף אוֹתָהּ כְּמוֹ רֶחֶם
וּתְחַדֵּשׁ אֶת נְעוּרֶיהָ.
צָרִיךְ לַחְרֹשׁ בָּהּ תֶּלֶם
וּלְלַמֵּד אֶת הַיְלָדִים לִזְרֹעַ
וּלְלַמֵּד אוֹתָם
לַחְדֹּל מִלַּעֲשׂוֹת עָלֶיהָ רֹעַ.
כַּמָּה הִיא אוֹהֶבֶת
שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים יָפֶה בַּחוֹל
נשיר