כְּבָר אַחֲרֵי הַחַגִּים
כְּבָר אַחֲרֵי הַחַגִּים,
אֵין לְאָן לִדְחוֹת יוֹתֵר אֶת שְׁאֵרִית חַיֵּינוּ.
הַכֹּל קוֹרֶה עַכְשָׁו
כְּמוֹ תִּינוֹק רָעֵב שֶׁלֹּא לָמַד לְחַכּוֹת,
שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר.
הָרָעָב שֶׁמְּשַׁגֵּעַ אוֹתוֹ
הוּא סוּג שֶׁל חוֹר שָׁחֹר,
שֶׁשּׁוֹאֵב אוֹתוֹ אֵלָיו בְּעָצְמָה.
אוֹמְרִים שֶׁחֹרִים שְׁחֹרִים
יְכוֹלִים לִבְלֹעַ כּוֹכָבִים,
וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
חַיִּים קְטַנִּים מִדַּי
תְּלוּיִים עַל בְּלִימָה,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
זוּטוֹת
שֶׁנִּמְשָׁכוֹת לַשִּׁכְחָה,
אֲבָל הַאִם חוֹר שָׁחֹר יָכוֹל לִבְלֹעַ שְׁתִיקָה?
הַלֵּילוֹת מִתְאָרְכִים,
הַיּוֹם מִתְקַצֵּר
וְהַמְּלָאכָה מִתְעַבָּהּ.
כְּבָר אַחֲרֵי הַחַגִּים,
הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ
וַאֲנִי
לְאָן אֲנִי בָּא
נשיר