בַּסֻּכָּה עִם קֹהֶלֶת
קֹהֶלֶת הִדְלִיק עוֹד סִיגַרְיָה
כִּי מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם
וּבִקֵּשׁ שָׁחֹר
בְּלִי סֻכָּר,
הוּא גַּם בִּקֵּשׁ אִם אֶפְשָׁר
לְכַוֵּן אֵלָיו אֶת הַוֶּנְטִילָטוֹר
כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.
יְלָדִים נִכְנְסוּ לְבַקֵּשׁ מַמְתַּקִּים
וְלִרְאוֹת אֶת הַקִּשּׁוּטִים שֶׁתָּלִינוּ.
״בְּחַיֶּיךָ״, אָמַרְתִּי,
״אַל תְּיַבֵּשׁ אוֹתָם, תֵּן לָהֶם לִצְחֹק וְלָלֶכֶת״.
״אֲנִי דַּוְקָא שָׂמֵחַ שֶׁהֵם שְׂמֵחִים בֵּינְתַיִם״,
הוּא אָמַר,
״רַק בֵּינְתַיִם״,
הוּא נֶאֱנַח.
״חַם הַיּוֹם,
מֵאֵיפֹה הֵבֵאתָ אֶת הַסְּכָךְ?
מַזָּל שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹשְׁבִים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ״,
הוּא אָמַר
וְנָשַׁף עָשָׁן סָמִיךְ וְעַרְפִּלִּי.
״אַל תִּקַּח אוֹתִי לִרְאוֹת,
כָּכָה אֲנִי״.
רָצִיתִי לְחַבֵּק אוֹתוֹ, אֲבָל לֹא הֵעַזְתִּי.
פָּחַדְתִּי לִהְיוֹת דָּבִיק מִדַּי,
פָּחַדְתִּי מִמַּבַּט הַ״מָה נִסְגַּר אִתְּךָ״ שֶׁלּוֹ
אָז טָפַחְתִּי לוֹ בִּמְבוּכָה עַל הַשֶּׁכֶם,
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא חִיֵּךְ.
נשיר