*
רַק מִי שֶׁמּוּכָן לְוַתֵּר
עַל קוֹרַת גַּג
יִרְאֶה מֵעָלָיו נִצְנוּץ כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם.
תְּנַאי הַסַּף הָרִאשׁוֹן
שֶׁל הָאַהֲבָה
הוּא לְהַסְכִּים לִהְיוֹת פָּגִיעַ
וְשׁוּם דָּבָר לֹא מֵגֵן עָלַי
בַּסֻּכָּה הָרוֹטֶטֶת הַזּוֹ,
בָּהּ אָנוּ אוֹחֲזִים יָדַיִם
וְנוֹפְלִים אֶל הָרוּחַ שֶׁבֵּין הַשּׁוּרוֹת.
קִשַּׁטְנוּ בִּנְיָר אֶת הַדְּפָנוֹת הַדַּקּוֹת
אֲבָל אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ,
הֵן רַק אוֹסְפוֹת אוֹתָנוּ
אֶל עַצְמֵנוּ.
אֱלוֹהִים, בָּאנוּ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלְךָ,
לְהַנִּיחַ גַּב עָיֵף
עַל אֱמוּנָה תְּמִימָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר,
לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמְךָ
וּלְבַקֵּשׁ עַל שְׁלוֹמֵנוּ.
גַּם הֵבֵאנוּ פְּרָחִים,
עֲרָבָה וְלוּלָב,
תָּצִיץ מִן הַחֹר
וְתִפְתַּח בִּשְׁבִילֵנוּ.
נשיר