סְכָךְ
אַחַת לְשָׁנָה הָיָה סָבִי פּוֹתֵחַ אֶת דֶּלֶת הַבַּרְזֶל
שֶׁבְּתִקְרַת הַמִּרְפֶּסֶת,
זוֹ שֶׁחָצְצָה בֵּין בֵּיתֵנוּ לַשָּׁמַיִם.
בְּכַפּוֹת יָדַיִם קְטַנּוֹת וּפְצוּעוֹת
הָיִיתִי מְסַיֵּעַ לוֹ
לְהַנִּיחַ כַּפּוֹת תְּמָרִים,
לְכַסּוֹת אֶת הַחַלּוֹן שֶׁפָּעַר לָרָקִיעַ.
סָבְתָא הָיְתָה קוֹשֶׁרֶת בְּחוּט
אֲפַרְסְמוֹן
וַחֲבוּשִׁים
וְרִמּוֹן
מִן הָעֵצִים בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה,
וְהִנֵּה לְצַד הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי
רִחֲפָה בֵּין וִילוֹנוֹת לְבָנִים סֻכַּת פֶּלֶא
וְעַל הַכִּסֵּא הַקָּטָן הַמְּכֻסֶּה בְּטַלִּית
לְצַד נֵרוֹת הַשֶּׁמֶן
הִתְיַשְּׁבוּ רוּחוֹת שֶׁל אָבוֹת קַדְמוֹנִים.
אִם פּוֹתְחִים פֶּתַח לַשָּׁמַיִם לָמָּה מְכַסִּים?
וְאִם מְכַסִּים לָמָּה פּוֹתְחִים?
שָׁאַלְתִּי אֶת סָבִי בְּלִי קוֹל.
גַּם סָבִי לֹא דִּבֵּר
אַךְ הָיָה עוֹנֶה אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּאֹפֶן הֲלִיכָתוֹ
וּבְעֵינָיו שֶׁלֹּא רָמוּ:
זֶה הָעוֹלָם,
שָׁמַיִם בְּלִי סוֹף וּמְעַט סְכָךְ
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָצִיץ בָּהֶם דַּרְכּוֹ
וּלְהִסְתַּתֵּר תַּחְתָּיו מִסּוֹדוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי.
זֶה הָעוֹלָם,
שָׁמַיִם בְּלִי סוֹף וְרַק מְעַט סְכָךְ
מֵגֵן מִפְּנֵיהֶם,
שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עָלֵינוּ בְּאֵין סוֹפִיּוּתָם.
נשיר