הַלֹּבֶן הַגָּדוֹל
עוֹד מְעַט נִתְנַפֵּץ
אֶל תּוֹךְ הַלֹּבֶן הַגָּדוֹל
וְנִתְעַטֵּף בּוֹ כְּבְטַלִּית שֶׁל זֹהַר.
וּמַה נַעֲשֶׂה אָז
בְּכָל הַקַּנָּאוֹת הַקְּטַנּוֹת,
בְּכָל הַכְּעָסִים,
בְּכִתְמֵי הַדָּם שֶׁבְּכָל יוֹם?
אֶל מוּל הָאוֹר וְהָאֵינְסוֹף
כָּל קָצֶה הוּא סוּג שֶׁל חֵטְא,
כָּל דִּבּוּר הוּא סוּג שֶׁל שֶׁקֶר,
אוֹתִיּוֹת הֵן כֶּתֶם עַל הַדַּף.
הַאִם נוּכַל לִהְיוֹת שְׁקוּפִים
כְּמוֹ מַיִם,
הַאִם נוּכַל לִהְיוֹת צְלוּלִים
לְנֹכַח הַשָּׁמַיִם?
כָּל צוּרָה קְבוּעָה
הִיא רַק מִשְׂחָק בַּחוֹל,
גֵּאוּת לְבָנָה
תִּשְׁטֹף הַכֹּל.
נשיר