הַחֵטְא הוּא הָאֱנוֹשִׁי
הַחֵטְא הוּא הָאֱנוֹשִׁי,
הִיא לָחֲשָׁה עַל אָזְנִי,
מָה כָּל הַיֻּמְרָה הַזּוֹ?
אֹסֶף חֲטָאִים קְטַנִּים עוֹשִׂים אָדָם.
אֱלוֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם,
עָנִיתִי לָהּ,
״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״.
מִכָּאן רְאָיָה שֶׁגַּם אֱלוֹהִים חוֹטֵא לִפְעָמִים,
הִיא הִתְרִיסָה וְעָקְצָה
בְּחִיּוּךְ שֶׁל מְנַצְּחִים.
לֹא עָנִיתִי לָהּ
כִּי רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ בַּדְּמָמָה,
לֹא עָנִיתִי לָהּ
כִּי עָמַדְתִּי נָבוֹךְ מוּל הֶסְתֵּר הַפָּנִים
וּבִקַּשְׁתִּי לִמְצֹא בִּי
מַשֶּׁהוּ מִמְּךָ
שֶׁיַּחְזִיק אֶת הַתְּשׁוּקָה לְשָׁמַיִם גְּבוֹהִים
וְהָיִיתִי רָעֵב וְהָיִיתִי צָמֵא,
הָיִיתִי חוֹטֵא כְּכָל הַחוֹטְאִים.
אַתָּה הַבּוֹרֵא,
אֲנַחְנוּ שְׁבָרִים.
בֵּין לְבֵין הִיא הָלְכָה
אַךְ קוֹלָהּ הַנָּעִים
עוֹד לוֹחֵשׁ בְּאָזְנִי בִּרְגָעִים שֶׁל חֻלְשָׁה:
מִנַּיִן הַיֻּמְרָה?
נשיר