בֵּין הַמַּסָּעוֹת
מַהִי הַחֲנָיָה שֶׁבֵּין הַמַּסָּעוֹת,
הַאִם לִפְרֹק אֶת הַמִּזְוָדָה
וּלְסַדֵּר אֶת הָאֲרוֹנוֹת?
אוּלַי נַשְׁאִיר אֶת הַדְּבָרִים דְּרוּכִים
כְּמוֹ אַנְשֵׁי צָבָא,
תָּמִיד מִתְכּוֹנְנִים
אֶל הַיַּעַד הַבָּא.
וְסַךְ הַחֲנָיוֹת שֶׁלָּנוּ,
הַאִם הֵן מְסַפְּרוֹת לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ?
אוֹמְרִים, בֵּין שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת
מְחַבֵּר קַו יָשָׁר אֶחָד.
זֶה נֶחְמָד בְּעִקָּר לִסְפָרִים.
בַּמְּצִיאוּת,
אֵין הֲלִיכָה בְּקַוִּים יְשָׁרִים.
וְאִם הַדֶּרֶךְ
הִיא סַךְ כָּל יְעָדֶיהָ,
מִי יְסַפֵּר אֶת פִּתּוּלֶיהָ?
אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים אֶת הַמַּסָּע בַּמִּדְבָּר,
נוֹסְעִים וְחוֹנִים לְלֹא הֶרֶף.
בֵּין עֲמִידָה בִּפְקָקִים לַאֲרוּחַת עֶרֶב,
בֵּין אַהֲבָה לְכַעַס, לִימֵי הֻלֶּדֶת וּפְרֵדוֹת ־
תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת אֵיזוֹ דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת.
אוּלַי בִּמְקוֹם לִמְנוֹת מָקוֹם וְעוֹד מָקוֹם
נִמְנֶה צְעָדִים,
כַּמָּה זְמַן בַּסּוֹף שׁוֹהִים בַּיְּעָדִים?
נִמְנֶה אֶבֶן שֶׁדָּרַכְנוּ עָלֶיהָ בְּרֶגֶל יְחֵפָה
אוֹ שְׁלוּלִית שֶׁטָּבַלְנוּ בָּהּ אֶת הָרַגְלַיִם,
נִתְאַבֵּק בֶּעָפָר שֶׁל חָכְמַת הַשְּׁבִילִים
וּבֶעָפָר שֶׁל חָכְמַת הַשּׁוּלַיִם.
אֶפְשָׁר לִתְעוֹת בָּהֶם חַיִּים שְׁלֵמִים,
כְּמוֹ דּוֹר יוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁלָּנֶצַח יִצְעֲדוּ
מֵרַעְמְסֵס וְעַד עַרְבוֹת מוֹאָב.
כְּמוֹ קוֹצִים אֲשֶׁר הִצְהִיבוּ
בַּחַמָּה שֶׁל חֹדֶשׁ אָב.
נשיר