לְהַחֲנִיף לָאָרֶץ
אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲנִיף לָאָרֶץ,
הַקְּמָטִים שֶׁלָּהּ זוֹכְרִים.
צַלָּקוֹת הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה
כְּבָר יוֹדְעוֹת
אֶת כָּל הַשְּׁקָרִים.
לִטּוּף יָדַיִם לֹא נְקִיּוֹת,
מִלִּים רֵיקוֹת,
מֶתֶק שְׂפָתַיִם,
כּוֹפֵר רוֹצֵחַ.
וְהִיא מִיָּד מְקִיאָה בֶּחָצֵר
לְאוֹר הַיָּרֵחַ.
בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים
הִיא מְבַקֶּשֶׁת אֲחִיזָה שֶׁל אֱמֶת,
עֲמִידָה דּוֹמֶמֶת,
לֵב שׁוֹתֵת דָּם וּתְשׁוּקָה.
אִם אֶפְשָׁר, קְצָת,
לְרֶגַע קָטָן לָשֶׁבֶת.
רַק כָּכָה הִיא אוֹהֶבֶת.
נשיר