אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ
פְּנֵי הַלְּבָנָה, פְּנֵי הַחַמָּה, פְּנֵי יְשִׁימוֹן
וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר פָּרַח הִכָּה בַּסֶּלַע.
אֶל הַמִּסְתּוֹר, אֶל לֹא־נוֹדָע, אֶל סוֹף הַיּוֹם,
אֶל הַנִּקְרָה, אֶל לֵב הָהָר, רוֹעֶה פּוֹסֵעַ.
וַעֲדָרָיו טְלָאִים בֵּין זְאֵבִים,
הוּא נְשָׂאָם כְּגוֹזָלִים עַל כְּנַף הַנֶּשֶׁר.
וַעֲדָרָיו כְּשֶׂה תּוֹעֶה בַּמֶּרְחָבִים,
צִפּוֹר מִדְבָּר אֲשֶׁר פָּרְחָה בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב.
אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, אַיֵּה הוּא?
שֶׁיֶּאֱסֹף אוֹתָם בַּחֲלִילָיו,
שֶׁיְּנַגֵּן אֶת הַנִּגּוּן שֶׁלֹּא גָּמַרְנוּ,
שֶׁיְּחַבֵּק וְשֶׁיִּקַּח אוֹתָם עָלָיו.
נשיר