לָאֹר
שִׂים בְּפִי אֶת הַבְּרָכוֹת.
אֵינִי רוֹצֶה לָלֶכֶת אַחַר זַעֲמִי,
אַחַר עֵינַי הָרוֹאוֹת בִּקְצֵה מַחֲנוֹת
אֶת כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל עַצְמִי.
נְאוּם הַגֶּבֶר שְׁתוּם הָעַיִן,
נְאוּם הַגֶּבֶר שְׁתוּם הַלֵּב.
עָיַפְתִּי מִלָּקֹב מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה
וְלָאֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֵב.
שִׂים בְּפִי אֶת הַבְּרָכוֹת
וּבְעֵינַי אֶת חֵן חַיֵּינוּ הַחוֹלְפִים.
בְּמִשְׁעוֹל הַדְּרָכִים מְחַפֵּשׂ אֲתוֹנוֹת
שֶׁיַּשְׁמִיעוּ קוֹלָן, שֶׁיִּרְאוּ מַלְאָכִים.
שִׂים בְּפִי אֶת הַבְּרָכוֹת,
וְאֶלְחַשׁ לַמַּכּוֹת מַרְפֵּא וּתְרוּפָה.
וְעֵינַי הָעִוְּרוֹת לְתִקְוָה וּלְאוֹר,
יַחְזְרוּ שׁוּב לִרְאוֹת כַּמָּה אַתְּ יָפָה.
נשיר