לְעַיָּנָה הָיָה סֶלַע
לְעַיָּנָה הָיָה סֶלַע,
וְהִיא הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֵלָיו.
אִישׁ לֹא הֵבִין מַדּוּעַ,
רַק אֱלֹהִים יָדַע
כַּמָּה הִיא צְמֵאָה,
וְכַמָּה לִפְעָמִים בָּא לָהּ לְהַכּוֹת אוֹתוֹ
שֶׁיֵּצְאוּ קְצָת מַיִם.
הַסֶּלַע לֹא עָנָה,
וְעַיָּנָה הָיְתָה בּוֹכָה
בְּכָל פַּעַם שֶׁזֶּה הָיָה מַכֶּה בָּהּ.
לְעַיָּנָה הָיָה סֶלַע
וּמִדְבָּר,
וְאֶרֶץ אֵלֶיהָ חָלְמָה לְהַגִּיעַ,
וְאֶרֶץ אֵלֶיהָ הָיְתָה מַבִּיטָה
מֵרָחוֹק.
לְעַיָּנָה הָיָה סֶלַע,
מַחְבֶּרֶת
וּכְתָב לֹא בָּרוּר
כְּמוֹ הַלּוּחוֹת שֶׁשָּׁבְרָה.
לַיְלָה,
וּצְבָא כּוֹכָבִים מַאֲזִין לָהּ,
מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ,
רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת.
נשיר