צִיצִיּוֹת
הָיִיתִי נֶאֱחָז בְּצִיצִיּוֹת הַבֶּגֶד
וּמְבַקֵּשׁ לֹא לִטְבֹּעַ בַּיָּם,
אַרְבַּע כְּנָפוֹת וּבֶגֶד לָבָן כְּמִפְרָשׂ
וְהַגּוּף אֳנִיָּה שׁוֹקַעַת,
עָטוּף בִּבְגִידָה וְרַחֲמִים.
בַּבֹּקֶר, מֵעַל בִּגְדֵי הַחוֹל,
הָיִיתִי מִתְעַטֵּף
וּמְנַשֵּׁק,
וּמַצְמִיד אֶל הָעֵינַיִם
שֶׁלֹּא יָתוּרוּ.
בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים
הַצִּיצִית הָיְתָה נִשְׁלֶפֶת וְנִפְשֶׁטֶת
מִתַּחַת לַבְּגָדִים,
וּפִתְאוֹם הָיָה חֹפֶשׁ, וּפִתְאוֹם הָיָה פַּחַד
מִלְּהָסִיר מֵעָלַי אֶת חִבּוּק הָאֱלֹהִים
וּשְׁמִירָתוֹ.
לְצַד הַמִּגְרָשׁ
עָמְדוּ בְּלוּיוֹת,
צִיצִיּוֹת מְיֻתָּמוֹת
שֶׁל מִי שֶׁבִּקְּשׁוּ לִשְׁכֹּחַ,
שֶׁל מִי שֶׁהֵצִיץ וְנִפְגַּע.
וַאֲנִי כָּל בֹּקֶר מְנַסֶּה עֲדַיִן
לְהֵאָחֵז וּלְהַחֲזִיק בַּקֶּשֶׁר,
מְחַפֵּשׂ קְצֵה חוּט.
נשיר