טוֹבָה הָאָרֶץ
טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד
כְּבֵדָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד
דְּמוּמָה הָאָרֶץ מְאֹד וַחֲשׂוּפָה,
וְאִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בָּהּ בְּמָנוֹת קְטַנּוֹת.
אֶשְׁכּוֹל עִנְבֵי עֵינָהּ
דּוֹרֵשׁ כְּתֵפַיִם חֲסוֹנוֹת,
וְיֵשׁ לִסְחֹב וְיֵשׁ לָשֵׂאת.
צָרִיךְ עוֹד כֹּחַ,
צָרִיךְ לִרְצוֹת עַד הַקָּצֶה וְלֹא לִבְרֹחַ.
וְהִיא מוֹעֶדֶת,
אַךְ אִי אֶפְשָׁר לָרֶגַע לַעֲמֹד.
רַק לְחַבֵּק אוֹתָהּ, מְאֹד מְאֹד.
נשיר