סֵדֶר הַחֲנָיָה
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לַחֲנוֹת
לֹא עַל הַדְּגָלִים
וְלֹא עַל הַצְּבָאוֹת.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי עוֹמֵד עָקוּם
מְנַסֶּה לְהִתְיַשֵּׁר,
נִדְחָק בְּצִמְצוּם וְנִדְפָק
בְּכָל הַמַּסָּעוֹת
מֵאֲחוֹרַי תָּמִיד צִפְצוּף
וּמִישֶׁהוּ כּוֹעֵס
מִמַּחֲנֵה הַלְּוִיָּה
לָמָּה חָסַמְתִּי לוֹ
אֶת הַחֲנָיָה.
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ,
אִישׁ עַל צִבְאוֹתָיו
אֲנִי תָּמִיד חוֹנֶה מְעֻרְבָּב
יַמָּה קֵדְמָה נֶגֶב צָפוֹן
מַסָּע שֶׁל חֹסֶר בִּטָּחוֹן
וַאֲנָשִׁים
לֹא מְבִינִים
מִי זֶה שֶׁחוֹנֶה לְכָל הַכִּוּוּנִים.
צְבָאוֹת
דְּגָלִים
מִפְקָד
מִנְיָן
וּבֵין הַמַּחֲנוֹת
אֲנִי בַּבָּלָגָן
נשיר