לִמְנוֹת אֶת יְמֵי הַקָּצִיר
וְלֶאֱסֹף אֶל הַטֶּנֶא שִׁבֹּלֶת
עוֹדֶנּוּ נוֹשְׂאִים זְהַב הָאָרֶץ
עָלֶיהָ בֵּינְתַיִם,
עוֹדֶנּוּ עוֹמְדִים
כָּל יוֹם חֲמַקְמַק בִּפְאַת הַשָּׂדֶה
נָבִיא בְּזֵעָה אֶל הַגֹּרֶן
שִׁכְחָה מְעַרְפֶּלֶת, שִׁבֹּלֶת נוֹפֶלֶת
גַּם הִיא תְּאַסֵּף בְּשׁוּלֵי הַדְּרָכִים
מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
עַד יִמְלְאוּ אֲסָמֵינוּ
נֶאֱסֹף עוֹד שַׁבָּת וְנִמְנֶה
רְגָעִים פּוֹעֲמִים וְרוֹגְשִׁים
אֶת טַעַם הַלֶּחֶם הַחַם
אֶת מֶלַח הַבְּרִית בְּפִצְעֵינוּ
נִסְפֹּר וְנִנְצֹר בְּלִבֵּנוּ
כָּל פְּסִיעָה בְּאַדְמַת הַטְּרָשִׁים
נשיר