טָהֳרַת יוֹלֶדֶת
אַתְּ יוֹלֶדֶת,
מְדַמֶּמֶת וּמְנִיקָה
וּמַחְזִיקָה אֶת כָּל הַצִּפִּיּוֹת
שֶׁמִּצְטַיְּרוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת
בִּפְנֵי הַיֶּלֶד הַמָּתוֹק.
זֶה הַתִּינוֹק,
הוּא עוֹשֶׂה אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים
אֶל חַיָּיו,
אַתְּ מְלַוָּה אוֹתָם
וְאַתְּ יוֹדַעַת
בְּדַרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
כָּל דָּבָר בְּעִתּוֹ,
אֵלּוּ גַּם צְעָדָיו אֶל חַיָּיו
וְגַם צְעָדָיו אֶל מוֹתוֹ.
בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה
אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת אוֹתוֹ,
בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה
אַתְּ נִפְרֶדֶת.
הַכֹּל הוּא מַפָּץ גָּדוֹל קָטָן.
אַתְּ טוֹבֶלֶת
בְּמַיִם חַיִּים,
ויוֹצֵאת מִתּוֹכָם.
נשיר