בְּטֶרֶם יִגְוַע
מוֹת הָאָב,
יֵשׁ הַזּוֹכִים לְחַבֵּק אֶת בִּרְכוֹתָיו.
יֵשׁ הַנּוֹתָרִים עִם קִלְלָתוֹ
מִסָּבִיב לְמִטָּתוֹ.
הַכֹּל חָרִיף וְחַד,
אֵין מִסְתּוֹר
הוּא נִפְרָד
אַתָּה נִשְׁאָר לְבַד עִם חֲטָאֶיךָ
וּתְשׁוּקָה לְחִבּוּק אַחֲרוֹן
אַחֲרֵי חֲרוֹן אַפּוֹ.
לֹא תִּהְיֶה עוֹד הִזְדַּמְּנוּת,
רַק רֶגַע קָרוֹב
בְּטֶרֶם יָמוּת
בְּטֶרֶם יִגְוַע.
אֶת מָה שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ
הוּא כְּבָר לֹא יֵדַע
אֲבָל מָה שֶׁהוּא כְּבָר יוֹדֵעַ
מַסְפִּיק מַכְאִיב.
אַחֲרִית הַיָּמִים
נוֹתְרָה מְכֻסָּה בְּצָעִיף
מֵעֵבֶר לִטְוַח הָרְאִיָּה.
אַתָּה נוֹתַרְתָּ מְקַוֶּה בַּחֲשַׁאי
שֶׁתִּהְיֶה לָכֶם שָׁם
הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה.
נשיר