מְעַט וְרָעִים
אָבִינוּ ־ שֶׁדִּבֵּר עִם אֱלֹהִים
מִי בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַנִּיחַ
נֶפֶשׁ פְּצוּעָה בְּתוֹךְ שִׂיחַת חֻלִּין
בְּלִי לַעֲטֹף כְּאֵב בֶּאֱמוּנָה
בְּלִי צִדּוּק הַדִּין
בְּלִי תַּכְלִית נִסְתֶּרֶת
בְּלִי לְהִסְתַּפֵּק
בְּמִסְפַּר הַשָּׁנִים.
הָאֱמֶת קוֹפֶצֶת מוּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ
כְּמוֹ קִמְטֵי הַזִּקְנָה שֶׁקָּפְצוּ עַל פָּנִים.
מְעַט
וְרָעִים
הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי
וְלֹא הִשִּׂיגוּ
אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי
רַק כְּשֶׁמּוֹדִים בְּכָךְ
אוּלַי אֶפְשָׁר
לָשׁוּב וְלִחְיוֹת
בַּזְּמַן שֶׁנִּשְׁאַר.
נשיר