הַכֵּר
בְּצַד הַשְּׁבִילִים עוֹמְדִים מְקוֹמוֹת
שֶׁחָשַׁבְתִּי אוֹתָם רְאוּיִים לִשְׂרֵפָה,
שֶׁחָשַׁבְתִּי אוֹתָם חֲטָאִים וּפִרְצָה בַּגָּדֵר.
מֵאֵיזוֹ עֶמְדָּה אֲנִי מְדַבֵּר
כְּשֶׁאֲנִי זוֹעֵם עַל פָּנִים חֲשׂוּפוֹת
שֶׁאֵינָן מְצַיְּתוֹת לִי
וּלְכָל מָה שֶׁרָאוּי בְּעֵינַי?
הַאִם בְּפָנִים מְכֻסּוֹת, בְּפֶתַח עֵינַיִם,
הַזַּעַם הַזֶּה הוּא עָלַי?
הַאִם הִשְׁאַרְתִּי בַּעֲווֹנוֹתַי
חוֹתֶמֶת, מַטֶּה וּפְתִילִים
וּמִישֶׁהִי שֶׁתִּשְׁלֹף אוֹתָם כְּלַפַּי?
נשיר