בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת
יֵשׁ לִי בּוֹר
אֵלָיו אֲנִי מַשְׁלִיךְ
אֶת בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת,
אוּלַי יַפְסִיק לְדַבֵּר אֵלַי
מִתּוֹךְ הַתְּהוֹמוֹת.
הַאִם אֶפְשָׁר לִמְכֹּר אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים,
שֶׁיֵּלֵךְ הוּא וְכָל הַדִּבּוּרִים הַגְּדוֹלִים
עַל שָׁמַיִם
כּוֹכָבִים
וְאֵם וְאָב
אֲנִי רַק רוֹצֶה קְצָת שֶׁקֶט עַכְשָׁו,
לֶאֱטֹם אֶת הָאֹזֶן
לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲקוֹתָיו.
בְּכָל פַּעַם אַחֲרֵי שֶׁהוּא יוֹרֵד,
יֵשׁ רָעָב כָּבֵד.
נשיר