תְּרָפִים
אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ
שֶׁאֲנִי הוֹרֵג אוֹתָךְ
בַּמִּלִּים הָאֵלֶּה,
הָיִית צְרִיכָה לְסַפֵּר לִי.
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁדִּבַּרְנוּ
אָמַרְתָּ שֶׁאַתְּ מֵתָה
וְצָעַקְתִּי "אֲנִי לֹא אֱלוֹהִים",
חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵלֶּה סְתָם דִּבּוּרִים.
אֵיזוֹ גְּנוּבָה אַתְּ,
מַסְתִּירָה אֶת הַתְּרָפִים מִתַּחַת לַבְּגָדִים
וְיוֹשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם
וּמְשַׁקֶּרֶת
בְּלִי לְבָטִים.
אֲנִי מִשְׁתַּגֵּעַ אַחֲרַיִךְ,
וּמִשְׁתַּגֵּעַ מִמֵּךְ,
כִּי אֲנִי רוֹאֶה בָּךְ אֶת עַצְמִי
וְאֶת מִי שֶׁאֲנִי בַּחַיִּים לֹא אָעֵז לִהְיוֹת.
שׂוֹנֵא לְהִסְתַּבֵּךְ,
לָמָּה אֲנִי מְדַבֵּר שְׁטוּיוֹת
וְגוֹזֵר גּוֹרָלוֹת?
חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ עָלַיִךְ הַכֹּל
וּמִתְאַכְזֵב.
לֹא יוֹדֵעַ לַעֲנוֹת לָךְ עַל הַמּוּעָקוֹת.
כְּמוֹ אִדְיוֹט
הוֹרֵג אֶת מִי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.
אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת
וְשׁוֹתֶקֶת?
נשיר