כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה
וּכְרֵיחַ עֲנָנִים
וּכְרֵיחַ הַחוֹלוֹת
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ הַזֵּעָה
וְעַרְפֶל הַקְּרָב
וּכְרֵיחַ הַתְּפִלּוֹת
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ חֲבֵרָיו וְאוֹהֲבָיו
וּרְעוּתָם,
רֵיחַ בְּנֵי גַּעֲגוּעָיו
וְרֵיחַ נְעָלָיו
וְרֵיחַ עִקְבוֹתָיו עַל חוֹף הַיָּם
רֵיחַ בְּנֵי רֵיחַ גְּאֻלָּה
וְרֵיחַ הַגָּלוּת,
כְּרֵיחַ דַּאֲגָתִי, כְּרֵיחַ פְּחָדַי
וּכְרֵיחַ הַתְּלוּת
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ יְלָדָיו
וּכְרֵיחַ רַעְיָתוֹ הַמְּצַפָּה דְּרוּכָה
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ אֲבוֹתָיו
כְּרֵיחַ מַסָּעָם
וּכְרֵיחַ הַבְּרָכָה
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה
וּגְשָׁמִים רִאשׁוֹנִים
וּפִיחַ
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ בְּרִית גּוֹרָל
וּכְרֵיחַ הַתִּקְוָה
שֶׁהוּא יַצְלִיחַ
שבת פרשת תולדות תשפ"ד
(מוקדש באהבה לכל הורי החיילים )
בְּרָכוֹת שֶׁגָּנַבְתָּ
א.
מָה תַּעֲשֶׂה בַּבְּרָכוֹת שֶׁגָּנַבְתָּ?
נְגוּעוֹת בִּצְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה
רָדוּף וּבוֹדֵד מְגוֹרָשׁ מִן הָאוֹהֶל
אֶת נְעוּרֶיךָ מָכַרְתָּ עֲבוּר הַבְּכוֹרָה
טָרֹף טוֹרַפְתָּ
לְלֹא רֶגַע שָׁלֵו
צוֹלֵעַ, בְּלִי נַחַת, לְלֹא מְנוּחָה
יָמֶיךָ הָיוּ מְעַט וְרָעִים
הַאִם קָנִיתָ אוֹתָם תְּמוּרַת תְּמִימוּתְךָ
ב.
הָאָדֹם הָאָדֹם עֲדַיִן מִתְבַּשֵּׁל בְּךָ
כְּמוֹ אָח רָעֵב.
אוּלַי לוּ הָיִיתָ מְחַבֵּק אוֹתוֹ
כְּשֶׁהִגִּיעַ לָאֹהֶל יָגֵעַ, עָיֵף
וְהָיִיתָ זוֹכֵר כְּשֶׁאָמַר הַלְעִיטֵנִי
אֶת סִפּוּר הַיַּלְדוּת עַל גְּמַלִּים וּבְאֵר
וַהֲיִיתֶם יוֹשְׁבִים עַל יַד הַשֻּׁלְחָן
וְהָיִיתָ מַקְשִׁיב
וְלֹא מְדַבֵּר
מַהִי בְּכוֹרָה
אִם לֹא הַיְּכֹלֶת
לַעֱמֹד לְצִדּוֹ בִּרְגָעָיו הַקָּשִׁים,
לִהְיוֹת אִי יָרֹק בִּשְׁעַת מְעַרְבֹּלֶת,
הִיא אֵינֶנָּה נִקְנֵית בִּנְזִיד עֲדָשִׁים.
נשיר