לְנֹכַח
אָדָם עוֹתֵר לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ
וּלְנֹכַח דִּמְעוֹתֶיהָ
מֵילָא אֲנִי,
אֲנִי מֵת מֵהַלֵּךְ
אֲבָל מַה יִהְיֶה עָלֶיהָ
הוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ
וְהִיא הוֹלֶכֶת רֵיקָה
וּמְיַחֶלֶת
כָּל הַפִּלְפֵּל הַזֶּה
שֶׁל יַלְדָּה שׁוֹבָבָה
מִתְכַּנֵּס
אֶל אִשָּׁה מִתְפַּלֶּלֶת
מָה יֵשׁ לִי לָתֵת לָהּ
חוֹפֵר הַבּוֹרוֹת
בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, בַּחֹם
לָמָּה חָצְתָה עֲבוּרִי נְהָרוֹת
כְּדֵי לָרֶדֶת אִתִּי לַתְּהוֹם
לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ
לְנֹכַח תַּלְתַּל
הַמֵּצִיץ מִתַּחַת כִּסּוּי
שְׂעָרָהּ הַמַּכְסִיף
עוֹד קוֹפֵץ, מִסְתַּלְסֵל
עוֹד זוֹכֵר אֶת חֶדְוַת הַגִּלּוּי
בְּחֶדֶר אֶחָד עָטוּי בִּשְׁתִיקָה
הֵם יוֹשְׁבִים וְהוּא לֹא מְדַבֵּר
הִיא מִתְנַדְנֶדֶת בַּצַּד הָאֶחָד
הוּא לְנֹכַח, דּוֹמֵם וְעוֹתֵר
שבת פרשת תולדות תשפ"ה
נשיר