מִטַּת סְדוֹם
אֲנִי מִתְנַפֵּץ עַל לִבַּת הַיָּרֵחַ,
אַל תִּתְרוֹקְנִי לִי עַכְשָׁו
כְּשֶׁהַכֹּל בְּמִלּוּאוֹ.
מִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר,
הָפַכְתִּי נְצִיב מֶלַח
מָרִיר וַחֲסַר תְּנוּעָה,
מָכוּר לַבֶּכִי עַל הֲרִיסוֹת שֶׁכְּבָר אֵינָן
מֻכֶּה בַּסַּנְוֵרִים
מֵהֲרִיסוֹת שֶׁכְּבָר אֵינָן
וְנָהָר כְּבָר זוֹרֵם בְּעוֹרְקַי הַקְּפוּאִים.
מִתַּחַת לַמַּעֲטֶה הַגְּבִישִׁי שֶׁעָלַי
סְדוֹם בּוֹעֶרֶת בִּי
בְּגֶשֶׁם שֶׁל גָּפְרִית וָאֵשׁ,
מִתַּחַת לַמַּעֲטֶה אֲנִי גּוֹעֵשׁ
וּמַעֲלֶה אֵדִים
כְּמוֹ הַר אָדָם,
מְנַסֶּה לִצְעֹק בְּכָל כּוֹחִי
אֲבָל הַקּוֹל נָדַם.
עַכְשָׁו אַתְּ מְבִינָה
לָמָּה
אֲנִי אַף פַּעַם
לֹא נִרְדָּם.
נשיר