חוֹל וְכוֹכָבִים
קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי
לְהִשְׁתַּדֵּל לִזְרֹעַ אוֹר,
לְהַנִּיחַ בְּכָל יוֹם
כּוֹכָב קָטָן בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה
וּלְהַשְׁקוֹת בִּדְמָעוֹת.
אֲבוֹתַי אָחֲזוּ בְּיָדָם
רַק מַקֵּל נְדוּדִים וּבְדִידוּת,
אֲבָל בְּכוֹכְבֵי הַלַּיְלָה
וּבְגַרְגְּרֵי הַחוֹל הַחַם
שֶׁבָּהֶם שָׁקְעוּ כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם
הִשְׁתַּקְּפָה תִּקְוָה
וְקָרְאָה לָהֶם: הַמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת.
מֻתָּר לְפַחֵד מִדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה,
מֻתָּר לִכְאֹב,
אֲבָל רַק בִּגְלַל שֶׁהַצִּפִּיָּה
עֲדַיִן חַיָּה וְרוֹטֶטֶת.
מַשֶּׁהוּ עוֹד נוֹגֵעַ
בָּעֲצַבִּים הַחֲשׂוּפִים שֶׁל הַתִּקְוָה.
קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי
לְהִשְׁתַּדֵּל לִזְרֹעַ אוֹר,
לְסַמֵּן נָתִיב מִמֶּנּוּ בָּאתִי
גַּם אִם אֵינִי יָכוֹל לָדַעַת לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ.
תַּחַת כּוֹכָבִים רַבִּים מִסְּפֹר
זֹהַר יְלַוֶּה אֶת הַשְּׁבִיל שֶׁלִּי.
נשיר