הָעוֹרֵב
אֲנִי הַמְּשֻׁלָּח
שֶׁנִּשְׁאַר מִבַּחוּץ,
לֹא הֵבֵאתִי עָלֶה בַּמַּקּוֹר.
יָצוֹא וָשׁוֹב,
שׁוֹב וְיָצוֹא
סְבִיב הַצֹּהַר
מֻכֶּה וְשָׁחֹר.
מַה יָפִית הַיּוֹנָה
הַצְּחֹרָה כְּעָנָן
הַמְּבַשֶּׂרֶת כִּי קַלּוּ הַמַּיִם.
וַאֲנִי אֵין בְּשׂוֹרוֹת לִי
בְּפִי אֵין בָּשָׂר,
הוֹלֵךְ בִּרְקִידָה וְקוֹרֵעַ אָזְנַיִם
וְצוֹעֵק
צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה.
לֹא בָּרַעַשׁ
יִשְׁמַע הַנָּבִיא בַּמְּעָרָה
אַךְ קוֹלִי הַשָּׁבוּר
קָשֶׁה כִּמְאֵרָה
וְסַגְרִיר כְּמוֹ שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם.
יֶעֱרַב נָא שִׂיחִי,
גַּם אִם כָּשַׁלְתִּי
אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא פֶּחָמִי.
אַל תִּתְאַכְזֵר לְנַוָּד שֶׁכָּמוֹנִי
מְשַׁחֵר אֶל פָּנֶיךָ
וְרָעֵב אֶל לַחְמִי.
נשיר