בְּצַלְאֵל
בְּבֵית הַסֵּפֶר אָמְרָה לָנוּ הַמּוֹרָה
לִבְנוֹת מִשְׁכָּן.
הָיָה לִי חָבֵר בְּצַלְאֵל קָטָן
שֶׁעָשָׂה אֶת הַכֹּל מְדֻיָּק
בִּנְיָר וְקַרְטוֹן וּסְפְּרֵי שֶׁל זָהָב.
רְאוּ אֶת בְּצַלְאֵל
אָמְרָה הַמּוֹרָה
וּרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂה יָדָיו
חֲכַם לֵב, שַׁקְדָן וּמְיֻמָּן.
אֲנִי לֹא בָּנִיתִי מִשְׁכָּן
וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ לָאֻמָּן
שֶׁעֲשָׂאַנִי
כִּי תָּמִיד זֶה יָצָא לִי עָקוּם
וְהוּא לֹא הָיָה אוֹמֵר לִי כְּלוּם.
הַהוֹרִים שֶׁל בְּצַלְאֵל מִתְגָּרְשִׁים
גִּלָּה לִי יֶלֶד אֶחָד מֵהַבִּנְיָן
שֶׁבּוֹ הוּא גָּר.
בְּצַלְאֵל כָּל כָּךְ הִתְאַמֵּץ
הוּא צִיֵּר וְגָזַר וְהִדְבִּיק
וְחִזֵּק וְהִנְדֵּס
בְּלִי שֶׁאִמָּא עָזְרָה לוֹ, בְּלִי מְבֻגָּר
רָצָה לְהַחְזִיק אֶת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן
שֶׁלֹּא יִתְנַפֵּץ
וְיָשׁוּב לְעָפָר.
עָטַפְתִּי בְּיָדַיִם שְׂמָאלִיּוֹת
חָזָק אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁל אַבָּא
יָכִין וּבֹעַז
וּבְתוֹךְ שִׂמְלָתָהּ שֶׁל אִמִּי
הִתְעַטַּפְתִּי נָבוֹךְ וְנִרְגָּז.
הַמּוֹרָה כָּתְבָה לִי הֶעָרָה בַּיּוֹמָן
בִּנְכֶם לֹא בִּצֵּעַ אֶת מְשִׂימַת הַמִּשְׁכָּן
וּמִשּׁוּם מָה הַפַּעַם בָּכִיתִי,
כְּאִלּוּ זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי.
נשיר