שְׁקָלִים
בַּלֵּב בּוֹעֵר מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ
כֶּסֶף הַכִּסּוּפִים,
וְיֵשׁ לִי רַק מַחֲצִית.
אֵיךְ מְחַבְּרִים
לְבָבוֹת בּוֹעֲרִים
מִבְּלִי לְהַצִּית.
כֹּפֶר נַפְשִׁי
לָתֵת בַּעֲנָוָה
וְלֹא לְהַשְׁלִים,
לְהִשָּׁאֵר חָסֵר.
כֹּפֶר נַפְשִׁי
לָדַעַת תְּשׁוּקָה מְכַלָּה וְשׂוֹרֶפֶת,
לְהִצָּרֵף בַּגֵּיהִנּוֹם שֶׁבָּאַחֵר
וְאַף עַל פִּי כֵן
לְהִתְחַבֵּר אִתְּךָ יַחַד,
נִפָּקֵד וְנִסָּפֵר.
שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ
הוּא לִהְיוֹת חָצוּי וּמְפֻחָד
אֲבָל לֹא לְוַתֵּר עָלֵינוּ
נשיר