מָן
מְלַקֶּטֶת מָן מִן הַשָּׁמַיִם
וְאֵין לִי דָּבָר מִשֶּׁלִּי.
לֹא אֲדָמָה, לֹא לֶחֶם וְלֹא מַיִם
רַק זֶרַע גַּד, לָבָן, עַרְפִלִּי.
בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַכֹּל נֶעֱלָם,
שׁוּב הַיָּדַיִם רֵיקוֹת.
נֹאחַז בִּקְצָת טַעַם שֶׁל דְּבַשׁ,
מַרְפֵּא לִשְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת.
בַּמֶּתֶק הָרַךְ שֶׁל הַחֶסֶד
יֵשׁ גַּם טַעַם הַפַּחַד הַמַּר.
אֵיךְ אֶפֹּל אֶל דְּבָרֶיךָ,
אֵיךְ לֹא אַשְׁאִיר לי
גַּרְגֵּר שֶׁל סָפֵק לְמָחָר?
נשיר