כְּתַב חַרְטֻמִּים
הָיוּ לִי חַרְטֻמִּים
וְהָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מֵהֶם
תַּעֲשׂוּ לִי תַּנִּינִים,
תַּעֲשׂוּ לִי דָּם,
תַּגִּידוּ לִי
שֶׁכָּכָה זֶה אֵצֶל כֻּלָּם.
תֵּרוּצִים וְהַכְחָשׁוֹת,
רַק כִּנִּים הֵם לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲשׂוֹת,
וְהָיִיתִי מְנַסֶּה לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִתְגָּרֵד,
יֶלֶד מִתְבּוֹדֵד,
יֶלֶד אַלִּים,
עֶשֶׂר מַכּוֹת וְהוּא עוֹשֶׂה בִּלְהָטִים
וּמַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ,
אֲבָל הַלֵּב כָּבֵד,
הַלֵּב קָשָׁה,
הַלֵּב מֻתָּשׁ.
הַכַּתָּב אֵינוֹ בָּרוּר,
הוּא מְכֻשָּׁף בְּאֶלֶף מִגְנָנוֹת.
לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה זֶה קָשֶׁה לְהִשְׁתַּנּוֹת.
כְּשֶׁאַתְּ נִשְׁבֶּרֶת אַתְּ בּוֹכָה,
לָמָּה אַתָּה לֹא מֵבִין?
זֶה לֹא פִּצְעוֹן אֶחָד קָטָן,
זֶה שְׁחִין.
נשיר