עֶבֶד לְשִׁירִים שׁוֹתְקִים
אֲנִי עֶבֶד לְשִׁירִים שׁוֹתְקִים
שֶׁמְּחַזְּרִים עַל פְּתָחַי
מְבַקְּשִׁים שֶׁאֶתֵּן לָהֶם קוֹל.
בּוֹכִים אֵלַי מִתּוֹךְ חֲלוֹמִי
שֶׁאֶבְקַע עֲבוּרָם אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל.
שֶׁאֶשָּׂא אֶת גּוּפָם הַכָּבֵד עַל כְּתֵפַי
וְאֶתֵּן לָהֶם מַיִם וּמַה לֶאֱכֹל.
בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת,
הֵם כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי
דִּמְעָה מְלוּחָה,
מוּל רָקִיעַ סָגוֹל
הֵם כֻּלָּם אוֹחֲזִים בִּי בֶּאֱמֶת שֶׁאֲנִי...
כְּבַד פֶּה,
כְּבַד לָשׁוֹן,
כְּבַד תְּנוּעָה,
כְּבַד הַכֹּל.
וְנָשָׂאתִי אוֹתָם כְּכָל יְכָלְתִּי
הֵם כָּאן מֻנָּחִים פְּצוּעִים עַל הַחוֹל.
נשיר