יֶלֶד בַּתֵּבָה
וְלִפְעָמִים אִמָּא נֶאֱלֶצֶת לָשִׂים יֶלֶד בַּתֵּבָה
לֹא כִּי הִיא רוֹצָה,
כִּי אַחֶרֶת הוּא יֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר.
וְלִפְעָמִים הַיְּאוֹר
הוּא שְׁכוּנָה וּבִנְיְנֵי רַכֶּבֶת אֲרֻכִּים כְּמוֹ גָּלוּת,
בַּכְּנִיסָה הֲמוֹן עֲגָלוֹת עֲיֵפוֹת
וְאוֹפַנַּיִם יְשָׁנִים בְּלִי אֲוִיר.
הִיא לֹא רוֹצָה שֶׁגַּם הוּא לֹא יֵדַע לִקְרֹא כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,
הִיא לֹא רוֹצָה שֶׁיִּתְהַלֵּךְ מְיֹאָשׁ כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלּוֹ
שֶׁכְּבָר רָצָה לְוַתֵּר,
אִלּוּ הָיָה יָכוֹל כְּבָר הָיָה חוֹזֵר
וְעוֹזֵב אֶת הָעִיר
אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לוֹ לְאָן לַחְזֹר.
אָז הִיא שָׂמָה אוֹתוֹ בְּבֵית סֵפֶר טוֹב,
שֶׁאֵין סִכּוּי שֶׁהִיא תַּרְגִּישׁ בּוֹ בְּנוֹחַ,
מְקַוָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִמְשֶׁה אוֹתוֹ מִן הַמַּיִם.
הִבְטִיחוּ שֶׁהוּא יְקַבֵּל שָׁם אֲרוּחוֹת חַמּוֹת
וּדְמֵי כִּיס.
הוּא גָּדֵל רָחוֹק מֵהַבַּיִת,
מְשַׁנֶּה אֶת לְבוּשׁוֹ וּמִתְלַבֵּשׁ לְפִי הַתַּקָּנוֹן
וְיֵשׁ לוֹ גַּם שֵׁם חָדָשׁ,
שֵׁם עִבְרִי,
אָמְרוּ שֶׁזֶּה מְצַלְצֵל טוֹב יוֹתֵר.
הוּא מַכְנִיס אֶת הַחֻלְצָה לַמִּכְנָסַיִם,
הִיא לֹא תָּבוֹא קָרוֹב מִדַּי כְּדֵי לְסַדֵּר אוֹתוֹ,
שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ לֹא בְּנוֹחַ
שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ
שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב יוֹתֵר מִדַּי לָאֵשׁ
וְיַפְסִיק לָשִׂים אֶת הַיָּד בַּפֶּה
וְיִתְנַהֵג יָפֶה
וְלֹא יֹאכַל גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת,
לָמָּה הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ נִמְשָׁכוֹת לַכְּאֵב.
סִדְּרוּ לוֹ גַּם קְלִינָאִית תִּקְשֹׁרֶת
שֶׁלֹּא יְגַמְגֵּם
וְיֵשׁ לָהּ שִׁיטָה,
בַּסּוֹף הוּא יִתְגַּבֵּר עַל הַמִּבְטָא.
נשיר