שִּׁירָה לְעֵדוּת
כְּשֶׁלֹּא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא
תִּהְיֶה הַשִּׁירָה לְעֵדוּת,
וְכָל הַנִּשְׁקָף מִמְּרוֹמֵי הַר נְבוֹ
יִפְעַם, וּבְתוֹכָהּ לֹא יָמוּת.
אוֹתָהּ אֶעֱשֶׂה לִי אָרוֹן וּכְרוּבִים,
בְּתוֹכָהּ אֶטָּמֵן וּמְקוֹמִי לֹא נוֹדָע,
וּמִי שֶׁיִּרְעַד לְמִקְרָא הַכְּתוּבִים
יֵדַע בְּקִרְבּוֹ אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה.
רַק הִיא תִּתְיַצֵּב עַל דּוּכָן וְתוֹכִיחַ,
תַּעֲלֶה בַּמִּשְׁפָּט מִשִּׁבְרֵי הַלּוּחוֹת.
כָּל מָה שֶׁמִּלִּים לֹא יוּכְלוּ לְהַנְכִיחַ
שׁוּב יִבְקַע מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת.
כִּי גַּם לוּ תֵּחָקֵר בְּעֻקְצֵי תְּאֵנִים,
בְּשִׁירָה שֶׁל אֱמֶת ־ הָאֱמֶת עֵירֻמָּה.
אֲנָא נַפְשִׁי כְּתָבִית יְהָבִית,
בְּרוּחַ, בְּרַעַשׁ, בְּאֵשׁ וּדְמָמָה.
נשיר