אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר
רָאִיתִי בַּשִּׁבְיָה
אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר.
בֵּין חֲטָאַי,
בֵּין הַכְּאֵבִים
שֶׁאָסַפְתִּי בְּמִלְחָמוֹת מְיֻתָּרוֹת,
שָׁם ־
מֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת הַבְּטוּחִים
וְהַדְּרָכִים הָרְגִילוֹת הַמִּתְבַּקְּשׁוֹת,
בִּירִידַת הַנְּשָׁמָה
אֶל הַדְּיוֹטוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת,
הָיוּ עֵינֶיהָ מַבִּיטוֹת אֵלַי
בָּאֲפֵלָה.
גַּם אֶת הָאֲפֵלָה עָשָׂה אֱלֹהִים,
גַּם בָּאֲפֵלָה
שׂוֹחִים לִוְיְתָנִים וּבְנוֹת יָם.
רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּעֹמֶק נַפְשִׁי
וְרָצִיתִי לְהַצִּיל אוֹתָהּ מִשָּׁם,
וְרָצִיתִי לָקַחַת אֵלַי אוֹר וְזִיו וְחֵן
מִן הַצַּד הָאַחֵר.
גַּם שָׁם יֵשׁ גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת
וְנִיצוֹץ מְפֻזָּר וּבוֹעֵר בְּעֹמֶק הַמְּצוּלוֹת,
וְלֹא יָדַעְתִּי אִם אֶפֹּל אֵלֶיהָ
אוֹ אֶעֱזֹר לָהּ לַעֲלוֹת,
וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַנִּיחַ לָהּ לְהִתְרַחֵק.
מָה יַעֲשֶׂה אָדָם
בְּמָה שֶׁמֵּצִיץ אֵלָיו מֵהַתְּהוֹמוֹת
וּמְלַחֵשׁ,
בְּמָה שֶׁנִּמְצָא בּוֹ
וּבוֹעֵר כְּמוֹ אֵשׁ,
וְגַם שׂוֹרֵף וּמְסֻכָּן וְהַרְסָנִי?
אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר זֶה אֲנִי.
הַבֶּכִי, הַנִּוּוּל,
נְעִיצַת הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁגִּדַּלְתִּי פֶּרֶא,
בְּחִירָה וְחֹסֶר בְּרֵרָה,
אַהֲבָה וְיֵצֶר הָרַע.
אֲנִי מִתְפָּרֵק עַד קְצֵה הָעֶצֶב
כְּדֵי לְהִתְבָּרֵר,
הַאִם עֲדַיִן
עוֹד אֶרְצֶה לְהִשָּׁאֵר?
נשיר