שֹׁחַד
הָעוֹלָם מְשַׁחֵד אוֹתִי בִּקְטַנּוֹת:
חֲבִיתָה עִם סָלָט בָּעֶרֶב,
כֻּרְסָאוֹת.
אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל בַּעֲלֵי הָאוֹב וְהַיִּדְּעוֹנִים,
קוֹרֵא פַּרְשָׁנוּיוֹת,
רוֹאֶה אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם מְעִיל
אֲבָל כְּבָר לֹא רוֹדֵף צֶדֶק.
מְכוֹנִית בִּפְקָק,
יֵשׁ לִי רְשִׁימוֹת הַשְׁמָעָה מוּכָנוֹת.
אֲנִי מַכִּיר פָּנִים
לְמִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר
וּלְמָה שֶׁאֲנִי מַכִּיר,
וּלְפָנִים וּלְמֶחְווֹת שֶׁל אֲנָשִׁים יָפִים בָּרְחוֹב.
נִרְתָּע מֵאֵלּוּ שֶׁפָּחוֹת,
וּמֵרֵיחוֹת לֹא נְעִימִים
וּבְגָדִים שֶׁאֲנִי לֹא אוֹהֵב
וּמִמִּי שֶׁלּוֹבֵשׁ אוֹתָם.
מָה הָאֱמֶת שֶׁל הָעוֹלָם
וְאֵיךְ נִתָּן שֶׁלֹּא לְהִתְעַוֵּר
וּלְהִסְתַּלֵּף,
כְּשֶׁצָּרִיךְ לִמְצֹא תֵּרוּצִים
וְלַחְזֹר בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה לָנוּחַ
בַּמַּצָּעִים הַנְּעִימִים שֶׁקִּבַּלְנוּ מַתָּנָה?
כְּלָבִים מְיַלְּלִים אֵלַי בַּלַּיְלָה:
קוּם,
אַתָּה גּוֹאֵל הַדָּם.
הַלַּיְלָה מְשַׁחֵד אוֹתִי בְּחֹשֶׁךְ,
אֲנִי עָיֵף.
אֲנִי נִרְדָּם.
נשיר