רְאֵה
רְאֵה, אָנֹכִי מֻטָּל לְפָנֶיךָ,
בְּרָכָה וּקְלָלָה,
וְאוֹר וְחֹשֶׁךְ מְשַׁמְּשִׁים בִּי בְּעִרְבּוּבְיָה.
יָדַי מוּשָׁטוֹת
וְאֵינִי יוֹדֵעַ לִבְחֹר.
פְּתַח לִי אֶת צֹהַר הָאוֹר.
כְּשֶׁאֵינִי רוֹאֶה,
הֱיֵה לִי מָזוֹר וּמְרַפֵּא
לְעֵינַי שֶׁצּוֹרְבוֹת מַאֲבַק הַדְּרָכִים.
רָאָה אֲ־דֹנָי אֶת יָמַי הַהוֹלְכִים,
וְאַתָּה לְעוֹלָם ־
מָה לְךָ אֵצֶל בֶּן הָאָדָם
וְקֹצֶר יָמָיו?
הֱיֵה לִי הָאָב
הַמַּרְכִּיב אֶת הַבֵּן עַל כְּתֵפַיִם.
עֲרְפַל הַקְּרָבוֹת,
קָשֶׁה לְהַבִּיט אֶל הָאֹפֶק,
וַאֲנִי, הַמַּרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם,
מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת בָּהֶם טוֹב.
עֲזֹר לִי לִרְאוֹת.
נשיר